פסק-דין בתיק ת"ק 012694/02

התביעה:

בפני תביעה על סך 12,500 ש"ח. לטענת התובעת, בהתאם להסכם שנחתם בינה לבין הנתבעת, היה על הנתבעת להגיש תכנית לועדה המקומית, כולל ליווי לועדת הערר. לטענת התובעת, הנתבעת הגישה בקשה להיתר תוספת בניה, בקשה שנדחתה, במקום להגיש בקשה לבניה בהקלה. עוד טוענת התובעת, כי הנתבעת לא ליוותה אותה בהגשת הערר לועדה המחוזית ולא סיפקה את החומר הנדרש לכך, למרות בקשותיה של התובעת. התובעת טוענת, כי מעשיה של הנתבעת גרמו לה להוצאות כספיות גבוהות, ללא מתן תמורה ובניגוד להסכם שנחתם ביניהן.

ההגנה:

לטענת הנתבעת, בהתאם להסכם עם התובעת, היה עליה להגיש בקשה לתיק מידע ובקשה להיתר בניה. לטענת הנתבעת, התובעת ידעה כי לא ניתן לבנות את המבוקש. הנתבעת הגישה את הבקשה לתיק מידע וכן את התכניות להיתר, אולם אלה נדחו.

התשלום ששילמה הנתבעת היה עבור שני השלבים שבוצעו ע"י הנתבעת.

שכר הטירחה לא כלל את הליווי לועדת הערר, והנתבעת הסכימה לסייע בענין זה בהתנדבות.

עוד טוענת התובעת, כי הנתבעת לא יידעה אותה על מועד ועדת הערר, אלא אמרה שפנתה לעו"ד אחר.

התובעת טוענת כי מילאה את כל חובותיה וביצעה את עבודתה והתשלום מהווה את שכרה בהתאם להסכם.

דיון:

עיון בכתב התביעה מעלה , כי מלכתחילה התמקדו טענות התובעת בשתי סוגיות:

האחת - הטענה כי התובעת לא בחרה בדרך הנכונה להגשת הבקשה, שכן תחת להגיש בקשה לבניה בהקלה, הגישה בקשה להיתר בניה, וזאת כאשר ידעה כי אין סיכוי לקבל היתר בניה.

השניה - הטענה כי הנתבעת לא ליוותה אותה בהגשת הערר לועדה המחוזית.

טענה נוספת הועלתה במהלך הדיון הראשון שהתקיים ביום 26/3/03. לטענת התובעת, הנתבעת לא היתה כלל מוסמכת ללוות אותה לועדת הערר, משום שאין היא אדריכלית בנין אלא אדריכלית פנים.

ככלל, אין מקום לדון בטענות שלא הועלו בכתב התביעה, אולם מאחר שמדובר בתביעה המוגשת בבית משפט לתביעות קטנות, אינני מוצאת מקום לדחות את הטענה על הסף, ואדון בה גם לגופה, כפי שיפורט להלן.

הטענה לענין טיב הבקשה :

מן הראיות עולה כי הן התובעת והן הנתבעת ידעו ידוע היטב, כי לא ניתן לקבל היתר להרחבת הדירה של התובעת, כפי שהיא מבקשת.

הנתבעת העידה כי כנגד התובעת תלויים ועומדים הליכים, לרבות צו הריסה, בגין בניה שביצעה בעת שגרה בקומת הקרקע באותו בנין, כאשר בנתה ללא היתר, ביחידה דומה ליחידה בה היא גרה כיום. הנתבעת הציגה מפות טופוגרפיות, הן מיום 12/93 והן מיום 9/01, מהן עולה כי לא ניתן לבנות במקום, אלא בכפוף להריסת הבניה הקיימת. בנוסף, הוגש סיכום המידע  מיום 27/6/01 (מוצג ת/2), ממנו עולה כי אין המלצה לתוספת ההרחבה המבוקשת. בנוסף, העידה הנתבעת כי חברתה של התובעת, עו"ד נאוה נאמן, אשר היתה שותפה למגעים בענין ההרחבה, היתה מודעת גם היא לעובדה כי לא ניתן להרחיב את היחידה. לטענת הנתבעת, התובעת ידעה כי כך הם פני הדברים, אולם התעקשה לנהל את ההליך עד תומו, לרבות פניה לועדת הערר המחוזית ואף לבג"ץ. טענות אלה של הנתבעת מקובלות עלי, ולמעשה התובעת אישרה זאת, ואף הצהירה על כך במפורש בדיון מיום 26/3/03 באומרה:

"אני ידעתי שלא ניתן לקבל היתר להרחבה".

מטעם הנתבעת העיד מר ז'ילברטו בבליס, אשר הינו אדריכל במקצועו. העד העיד מפורשות כי: